החלטה בתיק ע"א 7750/10 - א'

           במסגרת הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי) בת"א 4098/02 שניתן ביום 28.7.2010 הוגשה בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולפיו ייאסר על המשיבים לבצע כל פעולה לשינוי מצב הזכויות בנכס נושא הערעור, עד להכרעה בו.

רקע והליכים קודמים

1.        בשנת 2002 הגישה המבקשת תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית מזכויות הבעלות בדירה בשכונת תלפיות בירושלים (להלן: הנכס), ולמתן סעד הצהרתי לפיו זכויות אלה אינן כפופות לזכותה של המשיבה 1, אשר לטובתה רשומה משכנתא על הנכס. במסגרת תביעתה טענה המבקשת, בהסתמך על חזקת השיתוף, כי במועד רישום המשכנתא על הנכס לטובת המשיבה 1, היה הנכס בבעלות משותפת שלה ושל בעלה באותה התקופה, מר אברהם בן-גיאת (להלן: בן-גיאת).

2.        המבקשת ובן-גיאת נישאו בשנת 1980. הנכס נבנה על ידי חברה שהייתה בבעלות הוריו של בן-גיאת והנכס נרכש על ידו מן החברה בשנת 1982. הזכויות בנכס נרשמו על שמו, והזוג התגורר בדירה עד לשנת 1998 או 1999. בשנת 1997 קיבל בן-גיאת הלוואה מן המשיבה 1 על סך של 720 אלף ש"ח ולהבטחת החזר ההלוואה נרשמה משכנתא על זכויותיו בנכס לטובת המשיבה 1. ביום 5.9.2000 נערך בין בני הזוג הסכם גירושין והם התגרשו בחודש מאי 2001. ביום 22.1.2002 ניתן צו לכינוס נכסיו של בן-גיאת וביום 11.7.2002 הוא הוכרז כפושט רגל ומונה נאמן על נכסיו.

3.        ביום 15.4.2002 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים צו מניעה זמני האוסר על ביצוע כל פעולה לשינוי הזכויות בנכס עד להכרעה בתביעה שאותה הגישה המבקשת.

4.        ביום 11.11.2005 החליט בית המשפט המחוזי לעכב את בירור התביעה עד למתן החלטה בבקשה לביטול הענקה שהגיש הנאמן לבית המשפט של פשיטת הרגל. בקשה זו נסבה על הענקת הנכס (במלואו) למבקשת במסגרת הסכמים שנערכו בין בני הזוג בשנת 2000. בקשה זו התקבלה ביום 19.3.2008, ולאחריה חודשו ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת. בשלב זה, ביקש הנאמן (הוא המשיב 2) להגיש ראיות נוספות מן השנים 1999 ו-2000. בקשתו זו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי תוך שהתאפשר למבקשת להגיש ראיות מטעמה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.        במסגרת פסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה במועד רישום המשכנתא הייתה היא בעלת מחצית מן הזכויות בנכס. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי רישום הזכויות בנכס על שם בן-גיאת נעשה כתשע שנים לאחר נישואי בני הזוג ואף על פי כן נרשמה הדירה על שמו בלבד. בנוסף, עמד בית המשפט המחוזי על הראיות הנוספות שהגיש הנאמן, וקבע כי מראיות אלה עולה כי בני הזוג לא ביקשו להחיל משטר של שיתוף ביחס לדירה אלא כי הדירה שייכת במלואה לבן-גיאת.  בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי העולה מן הראיות הנוספות מפריך את טענת המבקשת לפיה לא ידעה על המשכנתא שנרשמה על זכויות בן-גיאת בדירה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי הזכויות בדירה נרשמו על שמו של בן-גיאת בלבד, בעוד שבדירות אחרות שהיו של בני הזוג נרשמו הזכויות על שם שני בני הזוג. במסגרת פסק הדין הוסיף וציין בית המשפט המחוזי כי אף אם חזקת השיתוף חלה ביחס לזכויות בן-גיאת בנכס, לא ניתן להתעלם מכך כי חזקה זו חלה אף לגבי חובותיו של בן-גיאת בגין הדירה, לרבות החוב המובטח בגין המשכנתא.

           לפיכך, נדחתה תביעת המבקשת.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

6.        ביום 21.10.2010 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין, ובד בבד לו הגישה את הבקשה שלפניי.

7.        במסגרת הערעור משיגה המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי להתיר את הגשת הראיות הנוספות, וכפועל יוצא על קביעותיו בפסק הדין המסתמכות על העולה מראיות אלה. המבקשת טוענת כי אף לגופם של דברים טעה בית המשפט המחוזי באופן בו ניתח את הראיות החדשות ובמסקנות אשר הסיק מהן. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המחוזי שגה כשנמנע מלדון בהוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וכשנמנע מלבחון את תום ליבה של המשיבה 1 אשר עליה הייתה מוטלת, כ"נושה מקצועי" החובה לבדוק באופן אפקטיבי את מצב הזכיות בנכס והיא נמנעה מלעשות כן. לבסוף, משיגה המבקשת אף על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה ממילא קמה לה חבות כלפי המשיבה 1 מאחר שהיא שותפה אף לחובות בן-גיאת.

8.        במסגרת הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור טוענת המבקשת כי הסיכויים כי ערעורה יתקבל הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. באשר למאזן הנוחות טוענת המבקשת כי אי מתן הסעד הזמני יביא למכירת הנכס לצדדים שלישיים, מבלי שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כן נטען כי לא ייגרם נזק ממשי למשיבה 1 כתוצאה ממתן הסעד הזמני, שכן שווי הנכס עולה משמעותית על החוב שחב כלפיה בן-גיאת. המבקשת מוסיפה ומציינת כי הבקשה לסעד זמני הוגשה שכן "בימים אלה" נודע לה כי ביום 8.10.2010 פורסמה בעיתון הזמנה להגיש הצעות לרכישת הנכס במסגרת הליכי הכינוס, וכאשר המועד האחרון להגשת ההצעות הוא יום 25.10.2010.

תגובת המשיבה 1

9.        המשיבה 1 טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה, עומדת המשיבה 1 על כך כי הנכס אינו מהווה את דירת המגורים של המבקשת, ולמעשה מדובר בנכס פנוי מזה למעלה מעשר שנים. המשיבה 1 מוסיפה וטוענת כי לא ייגרם למבקשת כל נזק בלתי הפיך ממימוש הנכס, שכן ככל שערעורה יתקבל היא תפוצה על ידה כפי שיפסוק בית המשפט. בנוסף, טוענת המשיבה 1 כי סיכויי הערעור קלושים. בהקשר זה נטען כי המבקשת משיגה על ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי וכי טענות המבקשת בדבר כשלים דיוניים נועדו לכסות על הסתרת ראיות מהותיות שהיו בשליטתה ובחזקתה. לחלופין, מבקשת המשיבה 1 כי אם יינתן צו למתן סעד זמני לתקופת הערעור, יותנה זה בהפקדת ערובה כספית משמעותית מצד המבקשת.

תגובת הנאמן

10.      הנאמן טוען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וכי היא לוקה בחוסר תום-לב. בנוסף, טוען הנאמן כי מתן הסעד הזמני המתבקש יגרום נזק בלתי הפיך לקופת פשיטת הרגל. בהקשר זה, טוען הנאמן כי החוב כלפי המשיבה 1 הולך ותופח עם חלוף הזמן נוכח הריביות החריגות על הקרן. הנאמן עומד על כך כי ההליך בבית המשפט המחוזי ארך כשמונה שנים, ואם היה הנכס ממומש בתחילת ההליך, היו נותרים בקופת פשיטת הרגל כספים כדי לפרוע את חובו של בן-גיאת לנושים הלא מובטחים. לטענת הנאמן, עיכוב מימוש הנכס עד להכרעה בערעור עלול להביא למצב בו לאחר תשלום החוב למשיבה 1, לא יוותרו כל כספים לפרוע את חובות הנושים הלא מובטחים. בנוסף, טוען הנאמן כי סיכויי הערעור נמוכים, ושב על טענת המשיבה 1 לפיה הראיות הנוספות (שהבקשה להגשתן הוגשה ללא שיהוי) היו בשליטתה של המבקשת והיא נמנעה מלגלות אותן. לבסוף, טוען הנאמן כי יש מקום להתנות את מתן הצו, ככל שיינתן, בהפקדת ערובה בסכום משמעותי.

11.      בהתאם להחלטתי מיום 4.11.2010, הודיע הנאמן כי הוא אינו מתנגד להותרת הכספים שיתקבלו לאחר מכירת הנכס ולאחר פריעת החוב למשיבה 1 בקופת הכינוס.      

תשובת המבקשת